ילדים זקוקים לנקודות התייחסות, ולכן הם בדרך כלל בוחרים מגיל צעיר מאוד בחפץ שיאפשר להם להיות רגועים במצבים העדינים ביותר, אך גם בחיי היום יום. ועבור רבים החפץ הזה הוא שמיכת נוחות: פרווה קטנה, חתיכת צעיף או משהו פחות נפוץ שהם בחרו בעצמם. אמנם אין שום דבר רע בכך שלילד יש צעצוע חביב, אבל להורים יש לעתים קרובות פחד אחד: שהוא יאבד. קשה לנחם אותו אם הוא פשוט איבד את הדבר שהכי אכפת לו ממנו, במיוחד כשהמשבר יכול להימשך כמה ימים. לכן, כל האמצעים טובים כדי לא לאבד את חתיכת הבד הזו, שהמראה שלה כבר לא מה שהיה ובהחלט מריח קצת רע.
1) הביאו שמיכת חירום
כשאתם רוכשים את השומשום היקר הזה, עליכם כבר לתכנן מראש ולזכור שהקטנה שלכם עשויה יום אחד לאבד אותו. אם אתה בטוח בבחירתך, אל תהסס לעשות זאת לקנות אותו בשכפול, או אפילו בשלושה עותקים, לנסות לשטות בראש הבלונדיני שלך על ידי החלפתו בזמן האובדן הנורא. עם קצת מזל, הוא לא יראה דבר מלבד אש. עם זאת, הילדים עדיין קשה להתמודד ולכן הם יכולים להבין את ההונאה, במיוחד בגלל שהם מכירים את צעצוע החיבוק המקורי שלהם מבפנים ומבחוץ. הפעוט שלך יוכל להבין בקלות שזה לא באמת אותו דגם. תואנה נסיעה למכונת הכביסה כדי להצדיק את הצבעים התוססים והריח החדש.
2) שמור אותו מחובר
כמו למוצץ, גם את השמיכה אפשר לחבר, אם הגודל שלה מאפשר זאת כמובן. זה גם יהיה הרבה יותר פרקטי עבורכם אם ילדכם יבחר שמיכה קטנה וניתנת להובלה בקלות. אתה יכול למצוא בחנויות או באינטרנט מחזיק צעצוע חיבוק כבר מוכן שיציל את היום. ואם אתה יותר מעריץ תוצרת בית, אתה תמיד יכול תעשה את זה בעצמך עם מעט סרט, צמדנים ושומן מרפקים.
3) זהה אותו
כמו ברבים מהחפצים של הילד הקטן שלך, אתה יכול לזהות את הצעצוע המחבק על ידי חציית אצבעותיך שתהיה נשמה טובה מוצא אותך במקרה של אובדן. אפשר לשים עליו תווית שעליה יש לציין את שם המשפחה ושם המשפחה של הילד, מבלי לשכוח כתובת ומספר טלפון על מנת לקוות שיתקשרו אליו.
4) בצע את המעבר
במקרים מסוימים, אובדן הוא למרבה הצער בלתי נמנע, למרות כל האמצעים שננקטו כדי לשמור עליו זמן רב ככל האפשר. גם אם לראות את ילדך במצב זה של עצב שובר את ליבך, אתה עדיין יכול לנצל את אובדן השמיכה שלו כדי לעודד אותו להיצמד לחפצים חדשים מה שיאפשר לו לבצע את המעבר בצורה חלקה. למרות שהימים הראשונים עשויים להיות קשים עבורו, הוא יצליח ליצור מערכת יחסים חדשה עם חפץ אחר.
